אזור מוזכרת כבר ב"תרגום השבעים" ליהושוע כאחת מערי שבט דן.
בשנת 701 סנחריב מלך אשור יוצא למסע כיבושים,ובכתובת הנמצאת ב"בריטיש מוזאון" כתוב: "כבשתי את יפו, את אזור,בית-דגן, ובני ברק".
במאה השלישית (324) קונסטנטינוס מלך האימפריה הרומית כולה יוצא למסע כיבוש בו ניצחון שלם של הנצרות והכרזה שארץ ישראל קדושה גם לנצרות.
מלחמת חורמה בדתות האחרות.
פורסמו חוקים שמטרתם לבודד ולהשפיל את התושבים (כמו איסור אחזקת עבדים) ,דבר שעורר בישוב היהודי גל של ציפיות מיסטיות משיחיות.
350-פרץ מרד נגד גאלוס בן אחיו של קונסטנטינוס בציפורי.
המרד דוכא והוטל שלטון צבאי.
הנצרות שואפת להשתלט על כל העולם התרבותי ולמגר את התרבות היהודית וההלנית. על סף המאה הרביעית הנצרות גוף רב כוח.
כל המאה הרביעית התנכלויות לישוב היהודי.
ההלניזם נעלם ונשארת מלחמת הנוצרים ביהודים.
מבודדים את היהודים מהאוכלוסייה.אסור להם לשמש במשרות ציבוריות (383-392) איסור על קיום משפטים,התקפות על בתי כנסת ואיסור לבנות חדשים,הנוצרים רוב מכריע, במדינת ישראל.
במאה החמישית הוקם המנזר הנוצרי הראשון בארץ יהודה והחלה עלייה לרגל המונית של נוצרים ל"ארץ הקודש" (ספרי הרונימוס כמקור) נשללה הזכות לשאת נשק,לשרת בצבא, לכהן כשופטים.
מספר היהודים בארץ הלך ופחת.
ה"נשיאות" שהייתה המוסד היהודי וההנהגה המוכרת- חל איסור לקיימה(429) בכך תמה פרשת נשיאות בית –הלל.
רצו לפורר עוד את היהדות וחילקו את הארץ לשתי חטיבות אדמיניסטרטביות : פלסטינה פרימה-פלסטינה סקונדה,לא הצליחו למוטט את היהדות.
הכנסייה נוטלת לידיה את השלטון באימפריה במאה החמישית. ריב בעולם הנוצרי.
עליות הרגל ההמוניות הביאו לפריחה כלכלית.נבנים בתי כנסת חדשים וחודשו 43 ישובים חדשים יהודים.הסמכות היא של ראשי ישיבות טבריה ותלמידי חכמים.
במאה החמישית יוסטנטינוס קיסר רוצה להמיר את דת היהודים. מגדיר אותם ככופרים בחוק. איסור לשמש במשרות צבאיות או אזרחיות, פסילתם כעדים, איסור לרכוש אדמות, כפייה של המרת הדת.
במאה השישית - הממלכה הביזנטית.
נעלמו הגילויים האחרונים של עצמאות יהודית,רדיפות יתר של היהודים, צו להטביל יהודים בכוח לנצרות.
400 שנה של מלחמה בין ביזנטיון לפרס.
במאה השביעית צבא פרס מנצח.לכיבוש הפרסי חשוב כיבוש צבאי בלבד ללא אידיאה דתית או רוחנית. הקלות ליהודים.
פורץ מרד היהודים שדוכא והם נאלצים לברוח ליריחו ולמידבר.
הפרסים בגדו בבני בריתם היהודים. עולים לשלטון הערבים. קץ השלטון הביזנטי.
הערבים מכבדים את היהודים (643) אך מחשיבים אותם לבעלי דרגה נמוכה מהם וחייבים בכופר נפש.
ירושלים נכנעת בפני הכליף עמר. 500 שנות הכיבוש הערבי-היהודים חיים בתנאי גלות. (634-1099)
לאחר מות מוחמד (632) הוטלה משימת הכיבוש של סוריה וא'י על כתפי שלושה מפקדים. הבירה- לוד.
התחילה נדידת ערבים לאזור. רכשו קרקעות והפכו עובדי אדמה.
בני עומאיה השליטים והאיסלם מתפשט.
ב685 עבד אל מלך בונה את מסגד אל-אקצה.
האוכלוסיה הערבית סונית ברובה. קבוצות שיעים גדולות- בטבריה. ירושלים, בית לחם. טבריה ונצרת-בידי הנוצרים.
הופקעו קרקעות היהודים ויושבו בם ערבים. חויבו במסים מיוחדים.
פסקו רדיפות הדת והתנצרות מאונס.
בשנת 716 הקימו ברמלה את בירת מחוז פלסטין.
נפתח פתח לחידוש הישוב היהודי בירושלים במאה העשירית .
המרכז בטבריה עולה וגם הרשות ההלכתית העליונה,הישיבה הארצישראלית יורשת הסנהדרין וממשיכתה.
א'י הופכת מוקד עלייה בעיקר הגיעו מבבל וצפ' אפריקה.
העתקת המרכז לירושלים (969-1099) (ידע מגניזת קהיר) על התקופה הפאטמית.
התקופה הצלבנית
שלהי המאה ה11. התמוטטות המסגרות הפוליטיות בארצות המזרח התיכון אחרי 200 שנה (חליפות בית עבאס, קיסרות הביזנטית) והופעת הסלג'וקים. (שבטים תורכים ממרכז אסיה) הגיעו מכיבוש עיראק לסוריה לבנון וישראל.
קיסר ביזנטין פונה לאפיפיור לגייס את אבירי אירופה המערבית לעזרת אחיהם הנוצרים במזרח. גלים של עולי רגל ממע' אירופה מבקרים במקומות שנתקדשו במסורת היהודית והנוצרית, במיוחד הקשורים בחייו ובמותו של ישו.
העלייה לרגל נחשבת כמסייעת לתיקון נשמת העולה.
המקום- אמצעי כפרה על חטאים .
כך הפכה העלייה לרגל מנוהג דתי למצווה השזורה במערכת הדת של הנצרות המערבית.
כשמת (800) המלך קרל הגדול (גוטפריד מבויון מצאצאיו) הקים רשת אכסניות ומנזרים בירושלים למען עולי הרגל והנזירים.
במאה ה11- נוהרות ארצה שיירות המוניות.
באביב 1906 נעו גדודים לאורך עמק הריין והדנובה בדרך לקושטא.
כל מקום בו דרכו נשאר עקוב מדם יהודים שנטבחו באכזריות, בעיקר בצפ' מע' גרמניה.
האפיפיור אורבן השני פתח במסע תעמולה ל"מלחמת מצווה", נגד האיסלם… וטיהור ירושלים וכנסיית "הקבר הקדוש "מבלתי מאמינים. החל
מסע הצלב הגדול של אירופה המערבית על כל אגן הים התיכון.
התארגן מסע אבירים מפרובנס, הנורמנים מדר' איטליה וסיציליה.
דרום צרפת ואנשי לורן וצפ' צרפת בהנהגתו של גוטפריד מבויון.
כל המחנות היו בפיקוחו של האפיפיור שייצג את יוזם המסע ואופיו הדתי של המסע ומטרותיו.
מנהיגי הצלבנים ניצלו את אוזלת ידם של המנהיגים המוסלמים והמשיכו במסע הכיבוש. תחת לחץ איכרים ואבירים שאיימו במרד אם לא תשוחרר כנסיית הקבר החלו לנוע לירושלים.
הצלבנים לאורך החוף –בירות, צידון וצור, ועכו הגיעו לקיסרי,ערים ששעריהן נעולים ומכאן פנו לרמלה.
יפו הפכה למקום האחיזה הראשון. מרמלה יצאו לכוון ירושלים.
חמישה שבועות של מצור על ירושלים (1099) אנשי הצי האיטלקי שהגיעו ליפו תחת משמר כבד עברו את הדרך מיפו דרך אזור ורמלה לירושלים.
גוטפריד מבויון העביר את מכונות המצור משער שכם לפינה צפ' מז' הוריד גשרים על החומה,ואנשיו פרצו לעיר בשכונת היהודים.
היהודים שהיו נשים זקנים וילדים נסוגו לבית הכנסת לתפילה ונשרפו בו חיים על קידוש השם. 40.000 איש נטבחו , והניצולים נשלחו לעבדות.
העולם המוסלמי הזדעזע מנפילת אלקודס.
גוטפריד נבחר להיות "מגן כנסיית הקבר" (מלך ירושלים).
המצרים יוצאים בינתיים לעבר גבולות הארץ. בקרב גורלי ליד אשקלון נקבעה ממלכת הצלבנים בארץ למשך 200 שנה.
ממלכת דוד, ממלכת ירושלים ואף ממלכת ישראל מאוחר יותר- השתרעה מהגליל עד בית לחם, ולאורך כביש יפו- רמלה-ירושלים.
מטרתם הייתה לפתוח את שערי חופי א"י, ולפתוח נתיבי מסחר בין אירופה למזרח התיכון והרחוק.
להדוף את המוסלמים למדבר. הם השתלטו על החוף ובמקביל על פנים הארץ.
קווי התחבורה היו הכביש בין חברון לירושלים, לטרון, והמישור בין רמלה- לוד,והדרך הראשית מנמל יפו לבירת הצלבנים(דרך המצודה באזור).
הארץ נחלקה לנסיכויות, ברוניות, וסניוריות שבראשן אצילים מאירופה.
המוסד המרכזי של הממלכה היה " כנסת אצילים" (פרלמנט) בעלת ריכוז רב זכויות השלטון בממלכה.
הם קיימו מסדרים צבאיים מעין אגודת אבירים ונשבעו לשלושה דברים:
פרישות, עניות, ומשמעת. (מסדר יוחנן הקדוש, מסדר הטמפלרים, מסדר אבירי מקדש שלמה) ועוד.
יסוד ממלכת ירושלים הביא זרם בלתי פוסק מאירופה המערבית.
רוב ערי הצלבנים היו מאוכלסות בנוצרים בלבד (פרנקים, וסורים) הצלבנים טבחו באכזריות בישוב היהודי.
במאה השתים-עשרה קהילות יהודיות רבות ברוב ערי החוף חידשו את ההתיישבות,
ביחוד בצור ועכו. קיבלו אוטונומיה בבתי-הדיו הרבניים, קשר עם מרכזים אחרים כמו עם הרמב'ם במצרים (אף ביקר בארץ במאה ה-12).
המסע של בנימין מטודלה מתעד את מסעו בארץ.
צאלח א- דין קיבל פיקוד לידיו, ומצרים הכירה רשמית במרותו של החליף מבגדד.
שיא גדולת ממלכת הצלבנים הגיע לקיצו מול אחדות המדינות המוסלמיות.
ב1187 מתחולל קרב מכריע בקרני חיטין בין צאלח א- דין והצלבנים.
צאלח א -דין טהר את ירושלים. הכנסיות הפכו מסגדים.הצלב הורד מכנסיית עומר.
נמחקו כתובות נוצריות והחלו להתפלל במסגד עם הפנים למכה.
הוא קרא ליהודים לשוב ולהתיישב בירושלים.
ממלכת הצלבנים השניה:
נפילת ירושלים זעזעה את אירופה. האפיפיור קרא לחדש את אווירת מסע הצלב הראשון.
פרידריך קיסר גרמניה, פיליפ מלך צרפת, ריצ'רד לב הארי מלך אנגליה יצאו למסע הצלב השלישי הגדול מכולם.
מערכה בת שנתיים הסתיימה בחוזה שלום עם צאלח א דין, מובסים שניהם.
הממלכה הצלבנית השנייה כללה את רצועת החוף.
ב1228 פרידריך השני קיסר גרמניה ומלך סיציליה יצא בראש מסע צלב לחופי הארץ ושוב הפכה ירושלים לעיר נוצרית. (ללא שטח הר הבית)
במאה ה-13 האבירות האירופית קבעה כי בן אצילים חייב לאסור מלחמה על בלתי מאמינים.
המסע לארץ ישראל היה לחובה מוסרית ראשונה לאבירים.
התפתחות בלתי צפויה- שבט" זעם אלוהים" המונגולי של ג'ינג'ס חאן טבח בנוצרים בירושלים.
הצלבנים איבדו את דרום יהודה,אשקלון, והתחילה התפוררות הממלכה.
לואי התשיעי מלך צרפת מעורר מסע הצלה לכנסיית הקבר הקדוש.
מסע הצלב השישי 1249 .עמו הגיע קץ ממלכת הצלבנים.
החלה התעוררות יהודית גם מארצות האיסלם וגם מאירופה שראו בכך אצבע אלוהים. הארץ הפכה למרכז רוחני. הרמב'ן עולה ארצה.
ממלכת הממלוכים:
נערכו עוד כמה מסעי צלב קטנים אבל הגיע קץ שלטון הצלבנים.
לקראת סוף המאה ה13 נכבשו עריהם בזו אחר זו-קיסרי, מונפור, ויפו.
ב1291 נטבח רוב הישוב הנוצרי כ60.000 איש. השאר נסו לקפריסין.
רוב ערי החוף נהרסו והפכו לשממה.
מחצית שנייה של המאה ה-15 המזרח הקרוב עומד בסימן עליית העות'מאנים.
אימת מסעי הצלב שרתה על המוסלמים לאורך כל ימי הביניים המאוחרים.
נפולאון:(היהודים בחסותו)
ב1799 החל מסע כיבוש של נפולאון בארץ ישראל.
תכניתו הייתה לכבוש את מצרים ,א"י וסוריה.
הוציא כרוז המעודד את היהודים לחדש עצמאותם: "ישראל עם סגולה..
העריצים הכובשים גזלו מכם את נחלת אבותיכם… חושו הנה בא הרגע אשר מי יודע אם ישוב יישנה עוד אלפיים בשנים.
את זכות קיומכם המדיני כאומה בין האומות ואת הזכות הטבעית הבלתי מוגבלת לעבוד את עבודת אלוהים לפי מצוות תורתם לעיני כל העולם ובאמת לעולמי עד… נפולאון תכנן להכריז על הקמת מדינה יהודית.
יהודים רבים הצטרפו לצבאו.
1831 איברהים פחה בנו של מוחמד עלי המצרי עולה על ירושלים.